בשנה האחרונה מתמקד טל ברויטמן בציורים על מצע נייר. רישומי דיו גדולי ממדים וציורים בצבעי גואש. הבחירה במצע נייר מכתיבה את קנה המידה ואת טכניקת העבודה בשל תכונותיו הייחודיות של החומר. כמו כן משפיעה בחירה זו גם על אופי הדימוי והופעתו נשזרת בחומר עצמו. הרישום כמדיום נוכח מאוד בתערוכה כמדיום עצמאי ולא רק כשלב בציור צבע. ברויטמן מספר: "כל הציורים שלי יוצאים מתוך רישום". הדמות הגברית שהופיעה בגוף עבודות מוקדם יותר, חוזרת בגרסה מחודשת בעבודות השונות. אותו גבר חידתי הולך אתו כבר שנים, נוכח בכל יצירה, וכל תערוכה סובבת סביבו בצורה שונה.
דמות זו מבצעת פעולה פשוטה, שמאחוריה נחבאת אלימות המתארת עולם פנימי וחיצוני על סף קריסה, והתרסקות בתוך נוף שכולו תעתוע אטמוספרי הטובל בכתמי צבע עזים. "דמות שולית כזאת, שמנסה רק לשרוד את היומיום", כהגדרתו. בציור "יורה חיצים", 2019, רואים דמות גברית, מצד ימין במרכז, היורה חצים לכל עבר. הדמות ותנועתה משוכפלות שוב ושוב ויוצרות בתנועת הקשת מעין עיגול ממנו נשלחים חיצים לכל הכיוונים בו זמנית, והכל נמצא מרחף בתוך כתם צבע עגול וחופשי בצבע וורדרד. המעוגלות והרכות של הכתם הוורדרד מגבירה את התנועה המעגלית של כיוון החיצים מצד אחד, ומהצד השני נוגדת את הקוויות הנוקשה של החץ.
ברויטמן אומר: "הדימוי הוא מטאפורה לגישה שלי לתהליך היצירה - חיפוש אחר דימוי בחלל הריק וביחס לפורמט ולחיים בכלל - בחיפוש אחר מטרות ומשמעות". ומוסיף: "כל העבודות קשורות בחיי האישיים ונוגעות בחוויה פרטית ומשם מתפתחות לכדי דימוי". מוטיב החיצים חוזר ברישום הדיו, "ללא כותרת", 2019, שם נראים שלושה חיצים החוצים את השמיים, מכיוון ימין לשמאל, כשהרביעי, נעוץ בגבה של הדמות היושבת (מעשנת וצופה למרחב). על העבודות המוצגות בתערוכה מרחפת דמותו של האמן והמשורר הרומנטי ויליאם בלייק (William Blake; 1757 - 1827). כבלייק גם ברויטמן יוצר מיתולוגיה אישית. בציור "סנטימטר מהלב", 2019, ניתן לראות את השפעתו התכנית והצורנית של בלייק. מצד ימין ניצבת דמות גברית שחלק מאבריה הפנימיים מוחצנים, בעיקר הלב המוגדל. הדמות עומדת בתנוחת אנפס מצרית (פרופיל), ומסתכלת על השמיים המציגים בו זמנית את השמש כמרכז חיים עגול עם קרניים חזקות המפיצות אור, ובמקביל כוכבי אור וירח מלא ועגול.
הציור נראה כחזיון דתי במבט הראשוני, השימוש הקווי והדגש על הקומפוזציה, השימוש בקרני השמש המתפשטות בתמונה, הצבעוניות, שילוב סימנים מיסטיים (הנראים כקעקועים על גופו), פליאה ממערכות הכוכבים ועוד. הציור, כמו עבודותיו של בלייק, הוא דו משמעי, מצד אחד מדבר על חוויה קוסמית, אלוהית ומצד שני על מאורע מאוד אישי שחווה ברויטמן. "ציוריו של ברויטמן רעננים ועשויים בתנופה וירטואוזית חסרת מעצורים ועכבות. זהו איננו ציור מנומס ותרבותי או מתנצל ... אלא ציור בשל וכריזמטי החוגג בפראות את המדיום התרבותי ועמוס התקדימים ההיסטוריים ומצליח להפיח בו רוח חיים חדשה וחצופה" כותבים שופטי הפרס לציור ע"ש אסנת מוזס לאמן צעיר בנימוקיהם.
(השופטים: מאיה אטון, יצחק לבנה, פסח סלבובסקי) שם התערוכה, מִירַאז', תופעה אופטית היוצרת חזיון, מראה תעתועים שבהם האובייקט מוכפל (רואים בבואה אחת או יותר של עצם בנוסף לעצם עצמו), מהדהדת ברבים מהציורים כמו למשל בהכפלת חץ, קרני שמש, בהופעת דמויות מצריות ברקע ועוד. מלבד האלמנט הויזואלי יוצרות ההכפלות קצב ותנועה, נושא המעסיק את ברויטמן בעבודתו, "איך אפשר לייצר תנועה בתוך ציור שהוא סטטי?". עבודות הצבע הדחוסות בדימויים ובסצנות, לא מאפשרות בריחה לעולם של תעתוע או חזיון. בדרך מופלאה וכואבת הן מחזירות אותנו למציאות הבלתי אפשרית והרבודה של זמננו.