מקבץ העבודות בתערוכה בגלריה דואק, משכנות שאננים, ירושלים, מייצג את השנים האחרונות בעבודתו של דן בירנבוים. במרכז עשייתו הציורית והרישומית עומד הנוף כנושא וכצורה. לרוב זהו נוף טהור, תמציתי ומזוקק, נטול מקום או זמן מוגדר. הציורים לא מתיימרים להציג נופים ספציפיים. בירנבוים יוצר נופים שהם בגדר הפשטות מן הצורות הטבעיות, הפשטות שהגיעו עד כדי צלילות עדינה בצבע וצורה.
בירנבוים מתמסר לנוף, וחוזר אליו שוב ושוב לאורך השנים. הוא חוקר את נוף סביבתו הקרובה: הסביבה האורבנית ונופיה המתורבתים, ואת הנוף הטבעי – הפתוח. ברבות מהעבודות הנוף הפתוח והאורבאני נמהלים זה בזה. אלה נופים ללא נוכחות אדם, אך מעשיו ואפילו הגיגיו נמצאים בו. הנוף הפתוח, חסר הגבולות, כמו דיונות חול, עצים סבוכים ועוד, מכיל סימני נוף אורבאני והנוף האורבני מכיל בתוכו נופים פתוחים.
התערוכה משלבת ציורי ורישומי נופים, חלקם בצבע וחלקם בשחור לבן. שם התערוכה, אינדקס, מעיד על תוכנה. התערוכה מכילה אינדקס, מפתח סידורי ואף קטלוגי של הנוף בעבודתו: נוף דיונות פתוח, סבכת עצים, משטחי אדמה, נוף אורבני, נוף רישומי, נוף צבעוני, נוף עם דמות, נוף עם עורב, ועוד.
הסדרה הצבעונית, בצבעי אקריליק על בד, מציגה מקטעי נוף פתוח ורחב של חולות, דיונות ושיחים מעטים המנסים בכל כוחם להיאחז במקומם כנגד רוחות החול. ההתרחשות הציורית הופכת לחזיון תיאטרלי ודרמטי המתרחש בטבע. זהו טבע מושלם, יפה ואסטטי, מצד אחד ומצד שני, ישנה תחושה שהכל נע לעבר אירוע סופני אפוקליפטי. בציורים יש תנועה חזקה וגם קיפאון, הנמצאים שניהם על סף רגע קריטי. במבט ראשוני התערוכה נראית פסטורלית, שקטה ומונוכרומאטית. למרות סקלת צבעים מצומצמת נוצר עושר צבעוני רב המכיל גוונים ותתי גוונים רבים. השקט הצבעוני מופר בתחושת מסתורין.
לצד ציורי הבד מוצגת סדרת רישומים מהשנה האחרונה, סדרה שצוירה כולה במכחול יבש עם הצבע השחור, רישומים של נוף כצלליות, כמעט כנגזרת נייר, בשחור על לבן. השימוש בשני צבעים בלבד – שחור ולבן – יוצר מינימליזם ודואליזם של אור וחושך המזכיר את הסמליות של היין והינג מתוך אחדות ותלות הדדית של כל משטח באחר. טכניקה זו מעידה על יכולת טכנית גבוהה וביטחון, אך, גם על רגישות ואיפוק.
בירנבוים מתרשם ממורכבותו ובו זמנית מפשטותו של הטבע, כל עבודה מכילה מערכות של ניגודים במקביל – פנים וחוץ, כאן ושם, נוכחות והעדר, גילוי וכיסוי – המחדירים תחושות של מתח וחידה. דימוי העורב שמופיע ברבות מיצירותיו של בירנבוים, יסודו במעקב רצוף ומהתבוננות בעין של חוקר ה'אורב' לעורב, הנוכח במרחב הציבורי בטבע ובערים: על עמודי חשמל, בכיכרות ובגינות הציבוריות ומשמש נושא ליצירות אמנות רבות באמנות הפלסטית הבינלאומית והישראלית. העורב כמו השיח בציורים, עובר האנשה, ומייצג את המצב הקיומי הרגעי ומעלה שאלות של קשר ושייכות למקום.
הציורים והרישומים מדגישים את הניכור והמתח בין המוכר והנשכח מצד אחד, ומצד שני יוצרים סביבה רוחנית ופיוטית. בתערוכה נוצר מתח בין עבר להווה, בין טבע לתרבות, בין מציאות לדמיון, בין רצינות להומור.
